אהבת הליצנים – תחפושות מקוריות לפורים
מאז ומתמיד אהבתי ליצנים. הבגדים, האיפור, האישיות. התרגשתי מהקונפליקט בין מצב הרוח הפנימי לחזות השטותית המוקרנת כלפי חוץ. ראיתי ליצנים בקרקסים. קראתי על ליצנים. חלמתי על ליצנים. ראיתי ליצנים בקולנוע... והתחפשתי לליצן, שוב ושוב ושוב. אהבתי להיות ליצן. מישהו שיכול לעשות כל שטות העולה במוחו. צוחקים ממנו, אבל לא צוחקים עליו. כקוסם צעיר, אימצתי את דמות הליצן. "פפושי" קראתי לעצמי והצגתי מופעי קסמים קומיים. במשך השנים, לאחר עידון ותמצות, נשארתי עם ז'אקט כחול מעוטר בכפתורים צבעוניים. זה הפך להיות סמל מסחרי שלי. שנים של תחפושות ואיפורי ליצן, הכשירו אותי לקריירה העתידית... מעצב התחפושות הביתי.
הקריירה שלי כמעצב תחפושות לילדי, החלה במלחמת המפרץ. עד אז, הסתפקנו בתחפושות מקובלות כמו בלרינה, ליצן, ארנב וכדומה. בתקופת המלחמה, נדרשנו לדאוג לתחפושות שיאפשרו תנועה חפשית. חשוב שהילדים יוכלו ללבוש בקלות את המסכות והמפוחים (תחפושות מקוריות, סטייל סדאם חוסיין) ולרוץ לחדרים האטומים ללא הפרעה. חיים בין צפירות והתפוצצויות, ורוני, בתי בת ה-8 רוצה להתחפש לפסנתר. תמיד אהבנו את המקוריות שלה, אבל פסנתר קל תנועה? בשביל זה צברנו ניסיון וגם למדנו עיצוב. יחד עם נירה בר שבאה לגור איתנו בימי החדר האטום, יצרנו את התחפושת שבתמונה. על רצועת בד שחורה הדבקנו קלידים לבנים ושחורים שהכנו מלוח "קאפה" מוקצף, ועל הראש מגבעת שוליים, גם היא מלוח מוקצף, ובהיקפה קלידים. בגאווה רבה יצאה רוני לביה"ס וזכתה בפרס ראשון בתחרות התחפושות.
בשנה שלאחר מכן, כבר היינו בתנופה. רוני רצתה להתחפש למריו, בובת מריונטה שהבאתי לה מחו"ל. בובה על חוטים מושכת בחוטים של בובה על חוטים. אהבתי את הרעיון. שנים רבות לאחר יצירת התחפושת, כשהגעתי לגיל 50, רוני טיילה בניו-זילנד, וכתבה לי מרחוק: "עכשיו פורים, ואני נזכרת בכל התחפושות שיצרת במהלך השנים. מריו המריונטה. אין לי מילים לתאר את הגאווה שלי כשסיפרתי לכולם שאתה עשית לי את התחפושת שכמובן זכתה בתחרות, כמו תמיד. הפכת אותי להעתק מוגדל של הבובה שכל כך אהבתי... מה עוד יכולתי לבקש?! אני נזכרת שעמדתי אצלך במשרד והסתכלתי בעיניים מזוגגות איך אתה מורח דבק ומחבר כמויות של חוטי צמר אדומים, שיהיו בסוף שיער, בדיוק כמו של מריו".
בשנה הבאה, עמית, הבן האמצעי רצה לזכות גם הוא בפרס. עבורו יצרתי את התחפושת של הגמד שיושב על בית. לא מאד מסובך. ארגז טלוויזיה שעבר קצת טיפול, ועליו זוג מכנסיים ישנים ממולאים בנייר עיתון וזוג נעליים. תחפושת זו זיכתה את עמית במקום הראשון בתחרות התחפושות, וגררה את כל המשפחה למערבולת יצירתית. בשנה הבאה, כבר היה ברור לכולם: הילדים חייבים לזכות בתחרות התחפושות.
לעמית ויובל (הבן הצעיר) הכנתי את הרוכב על הציפור והגוזל בביצה. הכנת התחפושת הזו כבר היתה סיוט, אבל שני הילדים זכו בפרס. בהמשך, יצרנו רובוטריק משרוולי אלומיניום המשמשים למערכות מיזוג אוויר. הדבקנו על הבגדים רכיבים אלקטרוניים, צגים ונוריות. את הכל ריססנו בצבע מתכתי שנתן לתחפושת מראה חללי מדהים.
ואז הגיע תורי. לפני מסיבת פורים אליה הוזמנו, יצרתי ממש ברגע האחרון את תחפושת ההודי על השטיח המעופף. כשעה של עבודה, והכל היה מוכן. לשמחתי, נערכה במסיבה תחרות תחפושות. ריחפתי על השטיח המעופף... ולא תאמינו, זכיתי בכרטיס טיסה זוגי ללונדון. (צריך לדעת לאיזו מסיבה להיות מוזמן).
השנים עוברות והתחפושות עוברות לבני הדודים ולחברים. אנחנו אוספים בגאווה צילומים של כל הילדים לבושים בתחפושות שיצרתי. הזמן רץ, והמסורת נמשכת. הילדים שלי כבר בני 25-35. עדיין הם מגיעים אלינו לפני מסיבות פורים כדי ליצור מהר תחפושת מדליקה או קצת איפור. תות שדה, קשת בענן, קרמיט, ציפורת...
שנים רבות של רעיונות ויצירה. המון עבודה ומתח של הרגע האחרון, אבל גם שמחה רבה וסיפוק. כנראה שצברתי לי מוניטין רב כיוצר תחפושות, כי לקראת יום ההולדת ה-50, גוני (אשתי) הכינה לי (בעזרתה של אורלי וקסלר) תמונה שבה ריכזה את כל התחפושות שלבשתי או יצרתי במשך השנים. עשרות דמויות ותחפושות, אשליות אופטיות, יצירה והתרגשות. כמה עשרות שנים של יצירה משעשעת וכיף גדול. עמית, הוסיף לתמונה ברכה ארוכה, שרק חלק קטן ממנה אני מצטט מהר, לפני שהדמעות מטשטשות לי את המסך:
"אבא, אני חושב שאתה האבא בה' הידיעה שכולם מאחלים לעצמם בחלומות:
אתה אשף המסכות, אתה סבא ג'פטו, אתה מידאס בעל ידי הזהב, אתה הקוסם מארץ עוץ, אתה החתול החייכן, אתה פיטר-פן. אין מה להגיד, אתה באמת אבא מהאגדות".
נראה לי שלתת הוראות מפורטות לבניית התחפושות יהיה קצת מסורבל ומייגע.
במקום זה, אני מציע לכם להסתכל על התמונות. אם משהו מהרעיונות המוזרים
האלה "עושה לכם את זה", פשוט נסו להמציא לעצמכם דרך סבירה ליצור משהו דומה.
בהצלחה, יורם בר-סלע
